פסק-דין בתיק ת"ע 61154-05-13

עניינו של פסק הדין שלפני, שאלת פרשנותה של צוואת המנוחה ב' ל' ז"ל (להלן: " המנוחה").

תמצית הרקע העובדתי : 

1.                   א.         המנוחה הלכה  לעולמה  ביום 2.6.86  והותירה  אחריה  צוואה  בעדים  מיום         25.5.79 (להלן: " הצוואה"; " צוואת המנוחה") ושתי תוספות לצוואה מיום       5.11.85 ומיום 18.3.86.

ב.          ביום 25.7.87 ניתן צו לקיום הצוואה והתוספות לצוואה בבית המשפט המחוזי (ת"ע 7513/86).

ג.           יצוין, כי לפני מועד עריכת הצוואה ביום 6.5.79 חתמה המנוחה על מסמך משפטי נושא כותרת "הסכם", אשר מטרתו להסדיר את זכויותיה של המנוחה ביחד עם שלושת אחיה בנכסי מקרקעין שירשו מאביהם המנוח א' י' ז"ל (להלן: " הסכם האחים"). מטרת ההסכם היתה להגביל את האחים למכור את זכויותיהם במקרקעין לצדדים שלישיים ולהותיר את הנכסים במסגרת המשפחה הגרעינית. 

2.        א.          ביום 20.12.11 הלך לעולמו בעלה של המנוחה א' ל' ז"ל (להלן: " המנוח") והותיר אחריו צוואה בעדים מיום 6.1.11 (להלן: " צוואת המנוח"). 

ב.          ביום 29.4.13 ניתן צו לקיום צוואת המנוח ע"י בית משפט זה (ת"ע 29319-08-12 ות"ע 29343-08-12).  

2.                   בעלות הדין שלפני: אחייניותיה של המנוחה והזוכות העיקריות על פי צוואתה (להלן: " התובעות") ואחייניותיו של המנוח והזוכות העיקריות על פי צוואתו (להלן: " הנתבעות").

3.                   בבעלות המנוחים הייתה דירה ברח' X (להלן: " הדירה"), אשר נרשמה ע"ש שני המנוחים בחלקים שווים.

4.                   המנוחים התגוררו ביחד בדירה עד למועד פטירת המנוחה.

5.                   לאחר פטירת המנוחה, המשיך המנוח להתגורר בדירה עד למועד פטירתו. 

6.                   בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בנוגע לזכויותיה של המנוחה בדירה. מחלוקת זו נתעוררה לאור הוראת סעיף 6 (א) לצוואת המנוח אל מול הוראת סעיף 4 (ו) לצוואת המנוחה, כמפורט להלן.

הוראת סעיף 6 (א) לצוואת המנוח קובעת בזאת הלשון:

" את זכויותיי בדירה ב- X לרבות מקום החניה שצמודה לה (להלן- "הדירה") הנני מורשי לו' ובלבד שו' תסדיר את העברת זכויותיה בדירה ברח' Y [דירתו של אחי המנוח ג' ל' ז"ל] ע"ש אחותה, א' ל' [ת.ז. ____] [להלן: "א'"]. לא יועברו כל הזכויות בדירה ב- Y ע"ש א' - תירשם הדירה ע"ש א' וו' בחלקים שווים ביניהן".

לעומת זאת, הוראת סעיף 4 (ו) לצוואת המנוחה מורה כדלקמן:

" אני מצווה את כל יתרת רכושי מכל מין וסוג שהוא לבנות אחיותיי ס' , א', ט' , מ' ו - י' למעט חלקי בדירת המגורים המשותפת לי ולבעלי הנמצאת ברחוב X (להלן: "הדירה").

את חלקי בדירה הנני מצווה לבעלי. בעלי יהיה רשאי להתגורר בדירה כל ימי חייו וכן יהיה רשאי למכור את חלקי בדירה בתנאי שהסכום שיתקבל כתוצאה ממכירת חלקי בדירה יושקע על-ידו בהשקעה בטוחה בין בדירה אחרת ובין בנכס אחר ויעביר לאחר אריכות ימיו לבנות אחיותי, ס', א', ט', מ' ו- י' את ההשקעה ופירותיה בחלקים שווים ביניהם".

7.                   לטענת התובעות, המנוח לא יכול היה להוריש לנתבעות את חלקה של המנוחה בדירה שכן זכויות אלו הוקנו לתובעות לאחר אריכות ימיו ושנותיו של המנוח בהתאם לסעיף 4 (ו) לצוואת המנוחה. מנגד, טוענות הנתבעות כי המנוח היה רשאי להוריש לנתבעות את חלקה של המנוחה בדירה שכן בסעיף 4 (ו) לצוואתה הקנתה המנוחה למנוח את כל זכויותיה הקנייניות בדירה, אולם סייגה את זכייתו רק במקרה של מכירת הדירה, דבר שלא שנעשה בענייננו.

8.                   יצוין, כי ניצני המחלוקת בנוגע לזכויותיה של המנוחה בדירה החלו עוד בחייו של המנוח במסגרת בקשה למתן הוראות שהגישה אחותה של המנוחה, גב' ט' מ', לבית המשפט המחוזי, אשר מונתה על פי צוואת המנוחה כמנהלת העזבון (להלן: " מנהלת העזבון").